סלקום ישראל בע"מ נ' סארי

פסק דין

סלקום ישראל (להלן:"התובעת") טוענת כי יאסין סארי (להלן:"הנתבע") הזמין וקיבל ממנה שירותי רט"ן. הנתבע פיגר בתשלום חובו בגין השימוש בשירותי התובעת משכך הגישה תביעה זו הכוללת בתוכה את חובו של הנתבע בגין השירות וכן דמי היציאה בגין הפסקת ההתקשרות.

התובע טען כי חובו לתובעת הוא על סך 2,100 ₪ בלבד אותם מוכן הוא לשלם, אך אינו מוכן לשלם את דמי היציאה שהתובעת רוצה להשית עליו.

נוכח הודאתו של הנתבע בדבר חובו לתובעת בסך 2,100 ₪ והסכמתה של התובעת לוותר על דמי היציאה, בקש ב"כ התובע בדיון שנערך בפני בתאריך 13.10.09 כי בית המשפט יעמיד את סכום התביעה על סכום החוב הנומינאלי ויפחית ממנו את מה שהנתבע שילם בסך 1,248 ₪ ויורה לנתבע לשלם את היתרה וכן לפסוק לתובעת הוצאות ושכ"ט.

ב"כ הנתבע טען שבגלל התעקשות התובעת שלא להעמיד את חובו של הנתבע על גובה החוב הנומינאלי נגרם לנתבע נזק ועוגמת נפש וביקש כי התובעת תפצה את הנתבע בגין כך.

נוכח הסכמת הצדדים לחוב הנטען וליתרת התשלום שיש על הנתבע לשלם לתובעת בסך 852 ₪, כל שנותר הוא לפסוק לעניין הוצאות ולעניין טענת עוגמת נפש לנתבע.

דיון

תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 הקנתה לבית המשפט הסמכות לקבוע בסופו של יום מי מהצדדים זכאי לקבל הוצאותיו וכן אף לקבוע כי אף צד לא יחויב בהוצאות, כדלהלן:

"בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו".

הנתבע שצבר חוב אצל התובעת הסכים לשלם את החוב המקורי אלא שהיה מעוניין כי התובעת תוותר על דמי היציאה כתנאי לתשלום החוב בגין השירות עליו אין מחלוקת. בנסיבות אלה סבורני כי לו היה התיק ממשיך להוכחות היה הנתבע (שעליו חל הנטל להוכיח טענתו זו לאחר שהודה בחוב הנטען) מתקשה להוכיח כי יש הצדקה משפטית לטענתו. משכך סבורני כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת.

ס' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א –1970 קובע:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין."

לעניין זה יפים דבריה של הפרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים 588 (1991):

"סעיף 13 מנוסח בלשון רשות ("רשאי בית המשפט ") ולא כמו סעיף 10 בלשון זכות ("הנפגע זכאי"). לפיכך נראה, כי לנפגע מהפרה אין זכות מוקנית לפיצוי נזק שאינו נזק של ממון. כדברי השופט ח' כהן: " מקום שהנזק לא היה נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ששיעורם ייקבע לפי שיקול דעתו: ואילו מקום שהנזק היה... נזק מובהק של ממון, אינו מוקנה שיקול דעת לבית המשפט לקבוע פיצוי כראות עיניו"

הנתבע מבקש כי התובעת תפצה אותו בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מרמת הסיכון שעלתה בבנק בגלל התעקשות התובעת מלכתחילה לא להסכים כי חובו של הנתבע עומד רק על סך 2,100 ₪. אין בכך הפרת חוזה המצדיקה פיצוי שאינו ממוני בגין עוגמת נפש. הנתבע הוא שהיפר הסכם ולא התובעת היא המפרה, משכך אין כלל מקום לפסוק לטובתו פיצוי מסוג זה.

כמו כן, גם אינני רואה כי קיים כל קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לנתבע ביחסיו עם הבנק לבין פעולות התובעת שנעשו כדין.

משכך, אני מורה לנתבע לשלם לתובעת את יתרת חובו בסך 852 ₪. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את הסכום ששילמה בגין אגרת בית המשפט וכן סך של 540 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחה.

התשלום יבוצע תוך 15 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ו' כסליו תש"ע, 26 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.